איך עושים את זה?   
מיומנה של מטפלת זוגית ומשפחתית, אמא ל-2 ילדים עם צרכים מיוחדים, רעיה, בת אחות כלה וחברה.

כאשר ילדתי את בני הבכור, הברכות שחזרו על עצמן היו "שיהיה בריא ומאושר".

כולם מאחלים לנו אושר. לילד שזה עתה נולד, להורים, לסבים. שרק יהיה ילד מאושר.

בכל הרשתות החברתיות השונות, הכינוי שלנו לילדים שלנו הוא "אושר שלי".

אני תוהה מה קורה, כאשר הילד מאושר מבחירותיו, מדרך חייו, מהחיים בכלל אבל ההורים לא. האם באמת האושר של ילדנו הוא תכלית הקיום ההורי שלנו?האם אנחנו כהורים נעשה הכל כדי שילדנו יהיה מאושר?גם אם האושר שלו מתנגש עם זה שלנו?

האם ההורה שמגלה שילדו בחר בדרך חיים שונה לחלוטין ומאושר מאד מבחירותיו יכול לשמוח עבורו?

לא מזמן, פגשתי במסגרת עבודתי הורים שבנם יצא מהארון. הבן מאושר עד הגג בזוגיותו החדשה. וההורים? כאובים ועצובים. חשים כאילו חרב עליהם עולמם. העיקר שהילד מאושר וטוב לו? לא ממש. פגשתי בזוג הורים שלא מצליחים להרגיש מסופקים ומאושרים מהאושר של בנם. מבחינתם, קרה להם הנורא מכל (פרופורציות כן?) ואין להם שום יכולת רגשית להתנתק לרגע מתחושת האכזבה וההלם שהם חשים , ולשמוח באושרו של הבן.

בני הצעיר מאובחן כאוטיסט בתפקוד נמוך. הספקטרום האוטיסטי הוא רחב ונרחב, ויש בו מבחר עצום של התנהגויות, אבל המשותף לתפקוד הנמוך הוא אי הורבליות. אין שפה, לפחות לא זאת המקובלת בחברה. אין מילים. אין משפטים. עולם שלם של ניסוי וטעיה. פיענוח אינסופי של הילד שלך. למה הוא התכוון? מה הוא מרגיש? מה הוא רוצה כרגע? לאט ההורה הופך להיות בלשן וחוקר, כזה המפענח את קשת רגשותיו ורצונותיו של ילדו.

במרוצת חיי ההוריים, למדתי לקרוא את נפשו של בני. למדתי לפענח את הבעות הפנים, לדעת להבדיל בין צחוק לצחוק וגם בין בכי לבכי.

אני יודעת ובטוחה מעל לכל ספק שהבן שלי מאושר. מאושר מכל הלב , שמח וטוב לו. האם זה מספק אותי? הלא זה מה שרציתי, כאימא "שרק יהיה מאושר".

היום, אני יודעת להגיד שלא. זה לא תמיד מספיק לי. הייתי רוצה בשבילו דברים נוספים. הישגים לימודיים, הישגים חברתיים. עצמאות. השתלבות. כל אותם הדברים שגורמים לנו, ההורים לאושר.

בתהליך העיבוד שלי, למדתי ליהנות מהאושר שלו. למדתי לאהוב אותו בלי תנאי. למדתי שהאושר שלי לא בהכרח חייב להיות קשור לשלו, ולמדתי לכבד כל אושר ואושר.

למדתי לקבל אותו כמו שהוא ולא בהכרח כמו שהייתי רוצה שהוא יהיה.

מאת: תמי אייזיק שיפמן, בעלת קליניקה לטיפול משפחתי, פרטני וזוגי (מטפלת זוגית מוסמכת), בעלת תואר ראשון ושני בהצטיינות בתחום החינוך והפסיכולוגיה | צילום: יח"צ